כבר חודשיים אני דוחה את הקץ ומוצאת דרכים עקיפות לטפל בבעיה (או יותר נכון- לא לטפל בה).
בתחילת השבוע החלטתי שהגיע הזמן.
הפעלתי waze, הדלקתי רדיו ועשיתי דרכי לרחובות, אשר נמנית עם הישובים הפחות מוכרים לי- אבל כשיש waze זה לא ממש משנה...
כשהתקרבתי ליעד- הדופק התחיל לעלות, החשש התגנב ללבי והבנתי שהרגע קרוב.
החניתי את האוטו, נכנסתי לאולם הגדול, לקחתי מספר והמתנתי לתורי.
"מספר 605 לעמדה 12"- זאת אני!
התחלתי להיפרד. להודיע לחברים ולמשפחה שלא יוכלו לשמוע ממני בקרוב ובפנים חיוורות התנתקתי מהמכשיר, וביחד איתו- מכל הזיכרונות שצברתי בעמל רב.
יצאתי אל העולם ללא מכשיר חכם, מבולבלת ומרגישה שנפער עולם שלם ביני לבין סביבתי הקרובה.
חזרתי לאוטו.
באותו רגע קלטתי שאין לי על מי לסמוך- כי בטלפון החלופי אין מי שיראה לי את הדרך חזרה!
לשמחתי, למרות היותי אישה, ניחנתי בחוש כיוון מפותח ובהתמצאות במרחב... וכך, חוץ מככר אחת מיותרת, מצאתי את דרכי חזרה והייתי גאה על שניצחתי את המערכת!!
במשך 4 ימים התנהלתי עם טלפון קטן, שמשום מה, אינו מגיב למגע... הקשתי 3 פעמים לאות ג ולאט לאט החזרתי לעצמי את המיומנויות הישנות ואת זריזות הידיים.
בימים האלה קראתי יותר ספרים, הפעלתי יותר חושים כדי להגיע ממקום למקום והייתה לי תחושה שהמידע שזורם אלי מגיע בקצב הרבה יותר שפוי! לרגע יכולתי לדמיין שאני בחופשה...
נכנסתי לאוטו, הדלקתי רדיו וחזרתי למרכז השירות בכוחות עצמי.
אספתי מכשיר ריק, מוכר אך שונה- נטול תכנים ואותם דברים שהופכים אותו לאישי.
לאט לאט, הזיכרונות מתחילים לחזור,האפליקציות המוכרות ואיתם- הקצב והמידע....
האמת, התנתקתי מהמכשיר וזה לא היה כ"כ נורא,
אבל נראה לי שזה רק בגלל שידעתי שזה זמני :)
בתחילת השבוע החלטתי שהגיע הזמן.
הפעלתי waze, הדלקתי רדיו ועשיתי דרכי לרחובות, אשר נמנית עם הישובים הפחות מוכרים לי- אבל כשיש waze זה לא ממש משנה...
כשהתקרבתי ליעד- הדופק התחיל לעלות, החשש התגנב ללבי והבנתי שהרגע קרוב.
החניתי את האוטו, נכנסתי לאולם הגדול, לקחתי מספר והמתנתי לתורי.
"מספר 605 לעמדה 12"- זאת אני!
התחלתי להיפרד. להודיע לחברים ולמשפחה שלא יוכלו לשמוע ממני בקרוב ובפנים חיוורות התנתקתי מהמכשיר, וביחד איתו- מכל הזיכרונות שצברתי בעמל רב.
יצאתי אל העולם ללא מכשיר חכם, מבולבלת ומרגישה שנפער עולם שלם ביני לבין סביבתי הקרובה.
חזרתי לאוטו.
באותו רגע קלטתי שאין לי על מי לסמוך- כי בטלפון החלופי אין מי שיראה לי את הדרך חזרה!
לשמחתי, למרות היותי אישה, ניחנתי בחוש כיוון מפותח ובהתמצאות במרחב... וכך, חוץ מככר אחת מיותרת, מצאתי את דרכי חזרה והייתי גאה על שניצחתי את המערכת!!
במשך 4 ימים התנהלתי עם טלפון קטן, שמשום מה, אינו מגיב למגע... הקשתי 3 פעמים לאות ג ולאט לאט החזרתי לעצמי את המיומנויות הישנות ואת זריזות הידיים.
בימים האלה קראתי יותר ספרים, הפעלתי יותר חושים כדי להגיע ממקום למקום והייתה לי תחושה שהמידע שזורם אלי מגיע בקצב הרבה יותר שפוי! לרגע יכולתי לדמיין שאני בחופשה...
נכנסתי לאוטו, הדלקתי רדיו וחזרתי למרכז השירות בכוחות עצמי.
אספתי מכשיר ריק, מוכר אך שונה- נטול תכנים ואותם דברים שהופכים אותו לאישי.
לאט לאט, הזיכרונות מתחילים לחזור,האפליקציות המוכרות ואיתם- הקצב והמידע....
האמת, התנתקתי מהמכשיר וזה לא היה כ"כ נורא,
אבל נראה לי שזה רק בגלל שידעתי שזה זמני :)
 |
| לאות "ג" לחץ 3 פעמים... |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה