יום שבת, 4 במאי 2013

דברים שלא רואים מכאן


דברים שקראתי באזכרה של אחי, משה, 22 שנה אחרי:

כ"כ הרבה חברים ומשפחה מגיעים בכל שנה: חלק כאן מאז, חלק כבר לא כאן, ויש כאלה שאפילו לא מוכרים לי- אולי חברים של אחיות שלי או של ההורים, או אולי זה הזמן שעבר והותיר סימנים.
אני יותר אדם של 1X1, ובכל זאת אחרי כ"כ הרבה שנים שאתם מגיעים לכבודי, אני אגיד לכם איך זה נראה מכאן:

מכאן הדברים נראים קצת אחרת, קצת כמו בסיפורים- אני רואֵה ואינני נראה, מה שרואים מכאן לא רואים משם. אני איתכם כל הזמן, עוקב אחרי כל שינוי, רואֵה הכל ויודע.

אני רואֵה את הבנות שלי, שלא הספקתי לחבק, ומקווה שיעשו בחירות נכונות ושיהיה להן טוב.
אני עוקב אחרי האחיינים, שמכירים אותי בעיקר מסיפורים, וחושב איזה מין דוד יכולתי להיות- לא היתה לנו הזדמנות לשחק ביחד, לנהל שיחות עומק ולבלות בברים תל אביבים- נראה לי שהיינו מסתדרים מצוין.

אני רואה את ההורים עושים הכל כדי לשמור על בית פתוח ועל משפחה מלוכדת, אני איתכם תמיד, גם בארוחות שישי וגם בערבי חג ויודע איזה מאמץ זה דורש. ואני אומר לכם- המאמץ שווה- אתם הדוגמא לדור ההמשך!

כשהיינו ילדים זה היה מאתגר להיות בן יחיד עם שלוש אחיות. עכשיו, אני רואה את האחיות שלי, שכבר מזמן עברו אותי בגיל, והייתי נותן הכל כדי לשבת איתן ביחד לכוס קפה מול שקיעה בים. ולמען האיזון- הייתי זוכה גם בשלושה גיסים :)

ואתם חברים. החברים שלי שיודעים עלי גם כמה דברים אחרים, רובכם כבר חציתם את גיל 50, שמבחינתי זה הגיל של אבא שלי... אני מסתכל עליכם וחושב: לפחות ההתמודדות עם השיער הלבן וההתקרחות נחסכו ממני (-: אתם יודעים שזה הטריד אותי גם אז...
לצערי, בירה על הגג אני לא יכול להציע לכם, אבל תודו שסידרתי לכם מפגש חברתי פעם בשנה...

החיים שלי היו מלאים ומעניינים. אינטנסיביים באופן אחר- בלי טלפון אישי, אייפון, אייפד, טאבלט, פייסבוק... וגם בלי מצלמה בכל טלפון ותמונות שלא צריך לשלוח לפיתוח (באמת, איך לא חשבו על זה קודם?! :))
ובכל זאת הם היו מעניינים. קצרים מדי אבל מלאי חוויות. אהבתי, וגם שנאתי, טעמתי, הרגשתי ובעיקר הכרתי אנשים מעניינים.
אני יודע שנדרש זמן רב לאסוף את השברים ולמצוא את הדרך בחיים החדשים, אני יודע שאתם מתגעגעים ומרגישים כאב על ההחמצה.
הלוואי ותוכלו להאמין שאני איתכם כל הזמן, רואה הכל ויודע.