את הפוסט הזה אני מקדישה לחמי, יצחק ציטיאט, שנפטר לפי 15 שנה והשאיר לנו עצות
זהב שמלוות אותנו לכל אורך הדרך.
המשפט "נאה דורש- נאה מקיים" הגדיר אותו. הוא לא הִרבה
לדבר והמליץ לנו לזכור שאחרי שאנחנו מדברים- המילים כבר לא שלנו ויותר מזה- אי
אפשר לקחת אותן בחזרה. ולכן- לפני שמדברים כדאי רגע לחשוב אם אנחנו רוצים שהמילים
שלנו יעשו את דרכם לכל אוזן ואוזן, או שהשתיקה עדיפה.
בהקשר הזה אני מצרפת את הסיפור על שלוש המסננות של סוקראטס:
ביוון העתיקה יצא שמו של סוקרטס כאיש בעל ידע רב.באחד הימים פגש אותו מכר בכיכר השוק ואמר לו:
"סוקרטס, אתה יודע מה שמעתי על חברך הטוב?"
"רק רגע," ענה לו סוקרטס. "לפני שתספר לי משהו אערוך בדיקה קטנה, בדיקת 3 המסננות"
המסנן הראשון הוא ´אמת´:האם וידאת שהדבר שאתה רוצה לספר לי הוא אמת לאמיתה?"
"לא," ענה לו האיש, "למעשה שמעתי את זה רק הרגע ו..."
"בסדר," אמר סוקרטס. "אם כך אינך יודע באמת האם הדבר נכון או לא.
אם כך, נבדוק את המסנן השני, מסנן ה´טוב´. האם טוב הדבר שברצונך לספר על ידידי?"
לא, להיפך..."
"אם-כך המשיך סוקרטס, "ברצונך לספר לי משהו רע עליו, אבל אינך בטוח שהדבר נכון.
עדיין תוכל לעבור את הבדיקה, מכיוון שנותר מסנן אחרון, מסנן ´שימושיות´: האם הדבר שברצונך לספר לי על ידידי הוא שימושי עבורי?"
"לא, לא ממש."
"ובכן," סיכם סוקרטס, "אם מה שברצונך לספר לי אינו אמיתי ולא טוב ואפילו לא שימושי, למה לספר אותו בכלל?"
